💮𝑆𝑎𝑘𝑢𝑟𝑎

בוקר בהיר העיר תום היה מלא ציוץ ציפורים ורוח אביבית. סאקורה קינומוטו צעדה לבית הספר כשליבה מתרגש—הלילה חלמה שוב על דמות מסתורית עטופה באור זהוב. לאחר הלימודים, כשפתחה את יומן הקלפים שלה, נצנוץ חלף בחדר. קלף חדש שלא הכירה הופיע לפתע: **"The Echo" – קלף ההד.** סאקורה הביטה בו בתדהמה. "זה… לא אחד מקלפי קלואו," אמרה קירו והסתחרר מול הקלף. "אנרגיה מוזרה…" אותו לילה, בעיר החלו להישמע קולות שחוזרים על מחשבות של אנשים—לא בקול, אלא ממש בתוך הראש. אנשים נהיו מבולבלים, חלקם אפילו מפוחדים. סאקורה יצאה לחפש את מקור ההפרעה. בסמטה שקטה, ההדים התעבו ויצרו דמות שקופה—הקלף עצמו. "היי," אמרה סאקורה בקול יציב. "אני לא רוצה להילחם. למה את גורמת לאנשים לשמוע הדים כל כך חזקים?" הדמות רעדה והחזירה לה: "…מחפשת… לב…" קירו מצמץ. "היא לא זדונית! היא פשוט מחפשת מישהו שיבין אותה." סאקורה חייכה בעדינות, שלפה את המטה שלה ופנתה אל הקלף: "אם את מחפשת מקום בטוח, תוכלי להיות חלק מהלב שלי. אני אקשיב לך." ההד זוהר לרגע ואז התמזג אל תוך הקלף, הפעם בשקט ובשלווה. סאקורה נאנחה בהקלה וצחקה: "עוד קלף אחד שמצא את מקומו." "קינומוטו, את עדיין מפתיעה אותי," אמר קירו בחיוך רחב. הסמטה חזרה לשקט, אבל בליבה של סאקורה נוסף עוד אור קטן—תזכורת לכך שגם כוחות מסתוריים מחפשים לפעמים רק קצת חמלה.